החלטה בתיק מ"ת 13816-11-12

נגד המשיב הוגש כתב אישום, ת"פ 13780-11-12, בו מואשם המשיב בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וגניבה, לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 1.11.12, בשעה 23.00 או בסמוך לכך, ישבו הקטין ר.ע. (להלן: "המתלונן") והקטין א.ע. על ספסל בתחנת האוטובוס, סמוך לכיכר שבכפר מייסר. המשיב הגיע למקום כשהוא נוהג ברכבו מסוג מיצובישי לנסר ולידו יושב הקטין מ.א. (להלן: "הקטין"). הקטין ירד מהרכב, ניגש אל המתלונן ובין השניים התפתח ויכוח שבמהלכו ירד גם המשיב מן הרכב וגנב את הטלפון הנייד שהיה מונח על הספסל. המשיב חזר אל הרכב כשהטלפון איתו וכשהוא קורא לקטין לעלות לרכב. לאחר שהקטין עלה לרכב החל המשיב לנסוע מהמקום. בשלב זה החל המתלונן לצעוק לעבר המשיב והקטין שיחזירו לו את הטלפון. בעקבות הצעקות חזר המשיב ברכבו אל המתלונן, ירד מן הרכב כשהוא נושא עימו מוט ברזל והכה את המתלונן בראשו באמצעות המוט. המשיב ניסה להכות את המתלונן בראשו פעם נוספת, אך המוט פגע בידו של המתלונן בעת שניסה להגן על ראשו. למתלונן נגרם שבר ביד ימין והוא נזקק לגבס וכן נגרמו לו נפיחות ורגישות בראשו.

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, הודעות מפורטות של המתלונן; הודעות של עדי ראיה; דו"חות של השוטרים; מסמכים רפואיים.

המבקשת טוענת כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר מכוח סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). נטען כי העבירות המיוחסות למשיב מעידות על מסוכנות גבוהה מצד המשיב לציבור בכלל ולמתלונן בפרט, שכן מדובר בעבירות שנעשו באלימות חמורה ובאכזריות תוך שימוש בנשק קר נגד מתלונן שהינו קטין. נטען כי המשיב הורשע בעברו בעבירות של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, איומים והחזקת נכס החשוד כגנוב ועבר זה מצביע על מסוכנותו. כן נטען כי קיים חשש להתחמקות מהליכי שפיטה לאור עונש המאסר הצפוי למשיב אם יורשע. נטען גם כי שחרור המשיב יביא לשיבוש מהלכי משפט או השפעה על עדים בשל הקרבה הגיאוגרפית של מקום מגורי המתלונן והעדים הנוספים ובשל ההיכרות והקרבה המשפחתית בין המתלונן למשיב. נטען כי חלק מהעדים סירבו לבצע עימות עם המשיב מתוך חשש ליצירת סכסוך כלפיהם ובשל חשש לחייהם.

ב"כ המשיב טוען כי על אף קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב, הקושרות אותו לביצוע העבירות, אין המדובר בראיות חזקות למדי. נטען כי אכן המשיב שמר על זכות השתיקה והרחיק עצמו בתחילת הדרך אך נטען כי המשיב פעל מתוך פחד והעדר ייעוץ משפטי. נטען כי המשיב בחר למסור גרסה מפורטת והתמונה המצטיירת מהראיות אינה דומה כלל ועיקר לתשתית העובדתית המונחת בבסיס כתב האישום. נטען כי הקטין שהיה עם המשיב מסר גרסה לפיה הוא זה שהתעמת עם המתלונן וכי המתלונן הוא זה שהחזיק סכין ורצה לתקוף את המשיב ועל כן המשיב נתן לו מכה אחת על היד. נטען כי גרסה זו נתמכת בעדות אחיו של המשיב אשר סיפר במשטרה מה המשיב סיפר לו על המקרה וכן בגרסת המשיב האחרונה. עוד נטען כי אין בידי המבקשת ראיות שיש בכוחן כדי להפליל את המשיב בעבירת הגניבה והמשטרה לא חקרה בעניין זה ולא אספה ראיות אובייקטיביות, כגון איכון הטלפון הנייד שנגנב.

ב"כ המשיב טוען כי מדובר בתגרה בה השתתף המשיב בשלב מאוחר וכי המשיב פעל מכוח הגנה עצמית לאחר שהמתלונן חשד בו שהוא לקח ממנו את הטלפון. עוד נטען כי המסמך הרפואי אינו תומך בגרסת המתלונן כי המשיב חבט בו פעמיים באמצעות ברזל וכי לא ייתכן שחבטה בראש באמצעות ברזל לא תותיר כל פצע או סימן. ב"כ המשיב מבקש לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת בכפר קרע בבית דודתו בפיקוחם של הדודה ובעלה ואף אביו ואמו מוכנים לשהות עימו במקום החלופה.

ראיות לכאורה ועילת מעצר:

לאחר עיון בחומר החקירה ובטענות הצדדים, אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שיקבע כי המשיב אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו. העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות המקימות עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב.

בתיק החקירה נמצאות, בין היתר, הודעותיו של המתלונן אשר מפרט את האירוע וטוען שהוא ישב עם חבר שלו, א.ע., ושהמשיב ירד מהרכב לאחר שהקטין מ.א. החל להתווכח איתו וכי המשיב גנב למתלונן את האייפון ואז המשיב והקטין עלו לרכב והחלו לנסוע. המתלונן טוען כי צעק עליהם שיחזרו ואז המשיב עשה פרסה ובא במהירות וניסה לדרוס אותו. המתלונן קפץ הצידה והמשיב עצר את הרכב וירד עם חתיכת ברזל ונתן למתלונן מכה בראש וניסה לתת לו עוד מכה. המתלונן מספר כי התגונן ביד ימין שלו והברזל שבר לו את היד ואז הוא ברח הביתה. לטענת המתלונן המשיב והקטין היו שיכורים ומתנדנדים.

אביו של המתלונן סיפר שבנו הגיע הביתה בשעה אחת עשרה וחצי בלילה כשהוא בוכה וצועק וסיפר לו שישב עם חבר שלו ופתאום הגיע רכב, עצר לידם, וברכב היו מ.א. הקטין והנהג היה המשיב. כן סיפר כי מ.א. דיבר עם המתלונן והתחיל ויכוח ואז המשיב ירד מן הרכב ולקח את האייפון של המתלונן ועלה לרכב יחד עם הקטין והם נסעו. המתלונן ראה אותם וצעק להם שיחזירו לו את הטלפון ובינתיים המשיב חזר עם הרכב וניסה לדרוס את המתלונן והמתלונן קפץ למדרכה. בהמשך המשיב ירד מהרכב עם מוט מברזל ונתן למתלונן מכה ראשונה על הראש ורצה לתת לו מכה נוספת על הראש אך המתלונן התגונן עם ידו הימנית וכתוצאה מזה נשברה ידו.

חברו של המתלונן א.ע. סיפר כי הוא ישב עם המתלונן והם שיחקו עם הטלפונים הניידים, הגיע רכב מיצובישי של המשיב כשהוא נוהג ולידו יושב מ.א. הקטין. המשיב עצר לידם בדיוק ואמר שלום. המתלונן והקטין התחילו להתווכח. לפתע ירד המשיב מהרכב והגיע עד למתלונן וחזר מהר לרכב שלו ונסע ואז המתלונן החל לצעוק שגנבו לו את האייפון והחל לרוץ ליד הרכב של המשיב שנסע בכיכר. המשיב עצר ועשה סיבוב בכיכר והגיע עד למתלונן. המשיב ירד מהרכב. המתלונן אמר למשיב "תחזיר לי את הטלפון שלי". המשיב אמר "אני לא לקחתי כלום" ואז היו צעקות והמתלונן החזיק את הראש שלו וצעק "איי איי" והתחיל לרוץ לכיוון הבית שלו. א.ע. לא ראה שהמשיב נתן למתלונן מכה אבל המשיב עמד בצמוד למתלונן. כשנשאל א.ע. האם ראה שהמשיב מחזיק משהו ביד או שנתן למתלונן מכה באמצעות חפץ השיב שהמשיב ירד מהרכב עם משהו ביד כמו מוט ברזל אבל הוא לא ראה שהוא הכה את המתלונן עם זה. טען שלמתלונן לא הייתה סכין וגם לא ניסה להכות אף אחד.

הקטין מ.א. סיפר בתחילה כי הוא והמתלונן "הלכו מכות" והמתלונן "הרים עליו" סכין ובגלל זה הוא החל להגן על עצמו. הקטין טען שתפס למתלונן את הסכין ונתן לו מכה על הראש ודחף אותו. הקטין קושר את המשיב למקום האירוע אך טוען שהמשיב ישב ברכב המיצובישי ולא התערב בקטטה בינו ובין המתלונן. בהודעה מאוחרת יותר סיפר שהוא והמשיב נפגשו לפני האירוע. הקטין עלה לרכב של המשיב והיה להם בקבוק של שתייה חריפה. אחר כך הם היו "מסטולים" והלכו לכיכר הכפר שם ישבו המתלונן ועוד שני אנשים. הקטין טוען שהושיט להם יד ולאחר שהמתלונן לחץ את ידו הוא הוציא מהכיס שלו סכין ורצה לתקוף אותו. הקטין תפס לו את היד והרחיק אותה. המתלונן ניסה לתקוף אותו והפרידו ביניהם. המשיב ישב ברכב ולאחר מכן הקטין עלה לרכב של המשיב, הם חזרו לבית של המשיב והמשיב הביא את מוט הברזל בו תקף את המתלונן לאחר שהמתלונן ניסה לתקוף את המשיב בסכין שהייתה לו. הקטין טוען שהמשיב הכה את המתלונן רק פעם אחת על היד בה החזיק המתלונן את הסכין. הקטין סיפר שבחקירתו הראשונה לא סיפר על חלקו של המשיב באירוע מכיוון שלא רצה להלשין עליו.

המשיב הכחיש בתחילה כי היה במקום האירוע והכחיש כל קשר לאירוע. לאחר מכן שמר המשיב על זכות השתיקה. רק ביום 7.11.12 סיפר המשיב בחקירתו, לאחר שהתייעץ עם עו"ד, כי המתלונן אמר שהמשיב גנב לו את מכשיר הטלפון והיה ויכוח ביניהם ואחר כך המתלונן הרים סכין וניסה לדקור את המשיב והמשיב הגן על עצמו. המשיב טען שלא סיפר זאת מההתחלה כי חשש שלא יאמינו לו. המשיב טען שהכה את המתלונן מכה אחת ביד בה הוא החזיק את הדוקרן. מספר שקודם היה ויכוח בין המתלונן לקטין והמשיב הפריד ביניהם ואחר כך המתלונן האשים את המשיב שגנב לו את הטלפון והרים עליו סכין וניסה לדקור אותו ולכן המשיב הכה אותו עם הברזל והלך משם.

אחיו של המשיב סיפר כי בליל האירוע סיפר לו המשיב שהוא הסתובב עם הקטין והם ראו את המתלונן והחבר שלו יושבים בתחנת האוטובוס וירדו להגיד שלום. היה סכסוך בין הקטין למתלונן לפני חצי שנה. הם לחצו ידיים והתגרו אחד בשני ואז המתלונן דחף את הקטין והקטין הרביץ למתלונן והמשיב הפריד ביניהם והכניס את הקטין לרכב והם נסעו והגיעו לביתו של המשיב. אחרי זה בחזרה כשעברו ליד המתלונן, המתלונן קפץ לאמצע הכביש ועצר אותם. המשיב שאל אותו מה הוא רוצה והמתלונן דחף אותו. המשיב דחף בחזרה ואז המתלונן שלף סכין על המשיב והמשיב ברח לאוטו. המתלונן רדף אחריו לאוטו והמשיב הוציא את מפתח הגלגלים מהרכב ונתן למתלונן מכה על היד שהחזיק בה את הסכין כדי להפיל לו את הסכין.

כאמור, סבורני כי יש במכלול הראיות המצויות בתיק החקירה, הכוללות בעיקר את הודעותיו של המתלונן וכן הודעות העדים הנוספים למול גרסתו של המשיב אשר בתחילה הכחיש כל קשר לאירוע ולאחר מכן שמר על זכות השתיקה ורק מאוחר יותר מסר גרסתו, כמפורט לעיל, כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו. שקריו של המשיב והשמירה על זכות השתיקה מחזקים את הראיות נגדו.

המעשים המיוחסים למשיב הינם מעשים חמורים המקימים עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב. כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק, חם או קר, מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק המעצרים. ראו:

בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008);

בש"פ 5046/05 בהא קאסם ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2005).

טענות ב"כ המשיב בדבר נכונות גרסתו של המשיב והחיזוקים לה וכן בעניין ההגנה העצמית ייבחנו בבוא העת על ידי המותב העיקרי שידון בתיק. הכלל הנקוט הוא כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים. ראו: